השיר של החכמים
השיר של החכמים
אני מכיר מדענים שמתהלכים עם הבטן קדימה,
נראה כאילו הם משתמשים במעייהם כבירה.
אני מכיר חוקרים שעובדים בלהט,
כדי להבין למה אוכלים מושכים את הטעם הזה.
אני מכיר כימאים ש תמיד מרגשים,
ומביאים במדפי שלהם מולקולה אחת מאוחרת.
תחת כובעיהם המטושטשים הם נראים מפחד מכל דבר,
וצועקים בקורידורים מילים מוזרות.
(vec) השכן שלי לא מפסיק ללחוץ על המקלדת שלו,
בשביל המחשב. הוא נפל באהבה
במאגר נתונים. הוא מחפש את האהובה שלו,
כדי למצוא אישה. יש לו תוכנית,
ענייני לב עם מיקרו-פרוצסור.
אני לא מאמין בזה ממש,
זה לא עבודה אמיתית. מוזיקה סינתטית,
וציורים פסיכדליים.
בוא, אני יושב אותך בזיכרון המרכזי,
בתוך מגדל ברזל,
סימיה קטן מתגעגע לקליפת אגוזי אפונה.
הוא מתרומם, מתרומם,
נושא ניסוי על מזבח המדע.
תעשה לי נס,
כדי שאוכל לכתוב תזה.
אני צריך תזה של שלוש מאות עמודים,
איזה עניין קשה,
כדי להפוך לدוקטור.
מהתפוח הזה של נייר,
מהמשבר horrible הזה.
אה, האם אוכל לברוח איזו רעיון?יש פיזיקאים שנותנים לעצמם את הרגל בלטינית,
מכניקה קוונטית נותנת להם תקיעות.
הם יוצרים חלקיקים כמו אחרים יוצרים בועות,
ב Cyclotron שלהם, בפירוש של משוואות.
והאסטרונומים, כמו מושלים,
מתרוממים לפני עדשותיהם.
השמיים בשלושה כרכים,
או כימיה של פחמן,
במעולם שלהם.
הראש שלי מתהפך.
פיזיקה תיאורטית,
וחשבון.
העולם במשוואות.
מה לא, גם אם אתה לא טוב,
בבל האנשי-חשבון,
אנחנו מתעצלים קצת.
איך אפשר לרקוד
עם הראש הגדול?
בשביל פרס נובל,
השכלה אינסופית.
אנחנו עוצרים לילה לבן,
עוברים את השבת,
בסמינרים,
עם מראה רגוע.
כל אחד חושב שהוא איינשטיין.
אבל, ליתר הצלחה,
החוקרים תמיד מפחידים אותי.
עם הליזרים שלהם,
הם משחקים מלחמה עם כימיה.
הם עושים כל מיני דברים רעים,
והארץ היפה הזו
הופכת למזבלה.
במקום ליצור כל מיני דברים טובים לאכול,
עם גרעינים,
הם מתנהגים כמו idiotים,
אם נניח להם לעשות מה שהם רוצים.
מחר זה יהיהinferno,
inferno תרמו-נוקליארי.
: Chansons.htm Chansons.htm