ראיון עם אומו, פראנס אינטאר
אומו
14 באוקטובר 2005
העיתונאית מפראנס אינטאר הייתה נעימה. ביצענו את הראיון במטבח שלי. היום, אני כבר לא מסכים לשתתף לעתים קרובות בתוכניות. חודש לפני כן, דחיתי בזעם גלוי עורך שידורים מטלוויזיה, בלי שום תסכול. הטלוויזיה служת רק למכירת בדיחות — כשיש לך בדיחות למכור. מעבר אחד — עשר אלף עותקים. שניים — עשרים אלף, וכן הלאה. בלי טלוויזיה — כמעט כלום. ב-1997 הספר שלי "איבדנו חצי מהיקום" לא זכה בשום עקיבה בmediות. רק在一 רדיו אחד, עם גבר אחד, שאמר לי בסוף: "אני יודע שיבחינו עליי על זה". אسف, זה היה ספר טוב.
השתתפתי בפנימיונות מול אומולוגים. מה עייפות. יש אפילו תוכנית שבה השתתפתי, עם אומולוג-אקדמי שדיבר בקצב כמעט מושבת. מי שמכיר את התחום ידע מי אני מתכוון. אני זוכר שהצלחתי לישון באמצע השידור. לא שהייתי כל כך עייף, אלא שכאשר אני מחזיר את הדמיון לזמן שה这个人 הושיט כדי לשלב שתי משפטים, זה מעורר את הביטוי המarseillaise: "הזמן שדורש כדי להרוג חמור בפירות תות".
הרדיו תמיד היה חי יותר. יש לי זיכרון מצוין מ programa שיצא לפני עשרים שנה עם ז'ק פרדל. זכרתי רגעים מצוינים גם עם הולנדיים, שמכובדים בhumour שלהם. אני זוכר תוכנית טלוויזיה בבלגיה, זכרון לנצח. עקבתי אחרי מנהלת תקשורת דינמית ויעילה. הייתי אמור להופיע ב-13:00. אז, סטודיו של RTB הותקן בביתו הקודם של/barון אימبين, בלב בריסל. הותקנו רק דלתות שומעות, עבות وكבדות, בכניסות לסלון ישן.
היה לנו עיכוב. זה היה ריצה. להגיע מאוחר ל-13:00, בשידור חי, זה לא נחמד. אני והמנהלת תקשורת רצינו במעגל המרפסת, בקצב של "טט-טט" הנעליים עם גבישיה, כשהיינו יודעים שהשידור כבר התחיל. פתאום, היא הראתה לי דלת ואמרה: "זה כאן". האמנתי לה, פניתי קדימה ודחפתי במלוא הכוח בידית הדלת. מהצד השני, צליל מוזר. אחרי התוכנית צפיתי בסרטון ההקלטה. טעינו בדלת. היה קרוב מאוד שכל הסצנה תתרסק על الصحفي. צופי הטלוויזיה הבלגים חשבו כנראה שהם צופים בשידור חי של רעידת אדמה.
באמת יש כמה זיכרונות מצחיקים. במיוחד בתקופה שבה הרבה דברים נעשו בשידור חי. אני זוכר תוכנית על MHD עם הבוגדנוף, ב"טימס איקס", לפני עשרים שנה, שם החזקתי שני חוטים שסיפקו חשמל למודל. לא חשבתי שיחממו כל כך. איגור, שראה היטב שאני נשרף, היה צוחק ועיכב בכוונה.
העיתונאית מפראנס אינטאר הייתה חכמה ובריאה. נושא התוכנית היה "סיפורים אפשריים وغير אפשריים". זה הלך טוב. אחרי שהסיקה את המקליט, היא רצתה ללכת למקלחת. לא היה אפשר לעכב יותר, כי הייתי צריך להוביל אותה ברכב כדי שתחזור ל-TGV ל_Parms. פתאום, נתקלנו בדפיקה בדלת. לא היה מישהו שסגר את המנעול של דלת המקלחת בקומה התחתונה, והנה היא נתקעה.
- צריך שتفתח את הנעילה...
نظرתי. ההתקנה הייתה מותקנת כך שהברגים היו... בפנים, והמקלחת לא הייתה עם חלון. כבר חשבתי שאצטרך לשבור את הדלת בקשת. luckily, היא מצאה את הפעולה הנכונה ו הצליחה להשתחרר.
התקלתי בה שוב היום בטלפון כדי לומר לה שאהבתי את האופן שבו ביצעו את ההתקנה. גם הם התענגו. מצאתי את זה יפה. ייחודי. לפעמים מצליחים להעביר שאלה מושכת בטון של בדיחה. דיברנו שוב על התקרית במקלחת, שמיוחדת בקריירה שלה.
- מה שמציק זה שאצטרך להחליף את כל הנעילה...
- לא. פשוט תשים ברג בפנים, עם הוראות מפורטות.
אין מה לומר, לנשים יש יותר הבנה מעשית מאיתנו.
להאזנה או האזנה חוזרת לתוכנית הזו, שאורכה 55 דקות.
שימו לב: 21 מגה!
--- * קנדה רדיו, 1991: רק ל eğל, ראיון שנתן המחבר על פרשת אומו בקוויבק. פורסם ב-23 באוקטובר 2005. קישור
מספר ה방ינות לדף זה מאז 14 באוקטובר 2005: